|
מהרגע בו ניפגשו עינינו לראשונה
נשימתי החסירה פעימה
ואתה אינך יודע מה מאחורי המסכה
ואני איני יודעת מה מאחורי המסכה
נפגשים מדי יום ביומו צוחקים ומדברים על דה והא ומה לא
ואתה אינך יודע איך אינני ישנה בלילות
כן אתה אינך יודע איני נרדמת מרוב חלומות
ואתה אינך יודע מה מאחורי המסכה
כן אני איני יודעת מה מאחורי המסכה
מביטה עליך וחושבת
האם רואה כל זאת בעיני
לא יודעת מה מפרשת לטובת אשליותיי
ואני איני יודעת מה אתך בחלומות
כן אני איני יודעת מה אתך במחשבות
ורק בחלומותיי המילים יוצאות בצורות הנכונות
ורק בחלומותיי אתה משיב את התשובות המתאימות
האם נשימתך נעתקת למבטיי
האם מחשבותיך מתבלבלות לחיוכיי
ואתה אינך יודע מה מאחורי המסכה
כן אני איני יודעת מה מאחורי המסכה
הלוואי ותתגלה אליי ונתאחד בלי מסכות, בלי מסכות. |
|
|
בתור בחור שהכיר
את שלמה גרוניך,
וגם עבד איתו
כמה שנים טובות,
אני יכול להגיד
בפה מלא שאין לו
שום סימפטיה
לאומנות
קונספטואלית,
ובטח שלא לתל
אביב.
ויותר מזה, הוא
גם לא יודע מה
זה אומנות
קונספטואלית.
אבל הוא יודע מה
זה תל אביב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.