סבסטיאן הארלי / גלות |
כאדווה רעבה,
בעל כורחי.
שלא להיסחף,
שלא לאבד צלם אנוש,
שלא לכחד בפני גלותי
המניחה זר הדור
על קברי.
אל הנחלה,
זעומה וזועמת
בטוחה
מרשיעה
עקרה ועוקרת.
נחשולים נפלאים
מתנפצים אל גופי,
צלילות ונהרה בתוכי;
שלא להניח
לזרועות הקשות
להניח
לי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|