סבסטיאן הארלי / הכנף הטמאה |
ויפסע יחף
אל המזבח,
עניו וחף מחטא.
ייטע עצמו
אל מול קיצו
ברעדה מובנת,
פיכח מיין התקווה.
אין גדולת הבטחתו
כשפלות רוחו
כקטנותו, אפסיותו
אל מול הסחף
על אדמתו.
לבטח ידע
כשפשט גלימתו
והיה לאחד האדם,
כי יום יבוא
ובשרו יבגוד בו.
ומעשה שהיה
כך היה:
פתח השער,
יחף פסע
אל המזבח
ברעדה,
ובבוא הרגע
כשאת עצמו להקריב נתבקש,
פקו ברכיו-
אין זהו משל-
כי אל האש
אותי השליך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|