מה לי היום כי אלין, הן גם היא מכורבלת בכסת העבים
פוקחת עיניה לסירוגין - השמש מעורפלת הפנים.
על רציף הרכבות עוד שומעים למרחוק
רואים עד קצה תהומות -
אדן לאדן זרים ומסילות מצטלבות
ידי אדם מלאו אות, מפניהם נושב הקור
עיניהם חום ואפור
נפשם בכף רכבות מתפעמת לאחור -
נדם שקשוק רכבת ונדמה צרימתה
השורקת את בואה
נעו זעו חזיונות מרצדים על מסילה:
דמויות שחור על לבן
שיני כלבים בשר אדם
כתם קפוא בשלג
עץ נרעד ולא ניחם
על שוועתו של ילד
והשמש מעורפלת פנים, פוקחת עיניה לסירוגין
מכורבלת בכסת העבים - וקר, קר לי היום, כמו בפולין.
דצמבר 2007
|
