זה היה יום שישי, הגעתי לכיתה ואורלי המחנכת כבר הייתה שם. שוב
איחרתי, אבל היא רק אמרה לי להכנס ולהתיישב במקומי.
היום כל אחד צריך לעמוד מול הכיתה ולספר על ספר שהוא קרא, בעל
פה, מהראש, בלי לקרוא איזה סיכום מוכן מהבית.
הגיע תורי וקמתי מהמקום ונעמדתי מול הכיתה. "אני קראתי את הספר
"מיץ פטל" " אמרתי בקול רם, ואז התחלתי לספר, שהאריה התחבא
והג'ירפה לא יכלה גם, כי היא גבוה מדי, וסיפרתי על איך הם דפקו
על הדלת ולא הייתה תשובה. והילדים זרקו מילים, כמו "משעמם לי"
ו"מה הסוף", ואני? אני בכלל לא הבנתי מה רע באיך שאני מספרת.
ואז המורה אמרה בקול קצת מיואש: "חוף, תגיעי למסר של הסיפור"
ופתאום הכל התבלבל לי בראש, וזה לא שלא זכרתי, זכרתי! באמת
שכן, זכרתי בדיוק את הציור שהאריה והג'ירפה בדלת של האריה,
זכרתי איך הם ניסו להתחבא, אבל פתאום השורות, המילים, המשפטים
הכל התבלבל למלא אותיות מפוזרות בחלל. בזמן שניסיתי לאסוף את
האותיות המופזרות, המורה ביקשה ממני לשבת חזרה במקום ופעם הבאה
להתכונן יותר, מה שגרם לאותיות להתבלבל עוד יותר, וכל פעם
שניסיתי לתפוס אחת, השניה ברחה רחוק יותר ולא הבנתי איך הכל
נעלם, כי בבוקר כשקראתי את הסיפור עם אמא, ידעתי הכל, זכרתי
הכל.

כל ערב אני מסדרת את התיק, מחברות ראשונות, אחר כך ספרים
ולבסוף היומן והקלמר, כי הם הכי קטנים כמובן. ככה אמא לימדה
אותי, יום לפני כיתה א', לפני 4 שנים, ומאז אני מסדרת כל ערב
את התיק ככה.
וכל צהריים כשאני חוזרת מהבית ספר, מתיישבת לשולחן לאכול את
ארוחת הצהריים, פתיתים בצד אחד, סלט בצד שני ובאמצע קציצה. אמא
הולכת ובודקת את התיק שלי, ופולטת אנחה. "חופ'ילה, הרי אתמול
בערב סידרת כל-כך יפה את כל המחברות והספרים, למה עכשיו הכל
מבולגן?" ולי? לי אין תשובה, אין לי דרך להסביר איך את המחברת
אני לא זוכרת לשים ראשונה, ואחר כך את הספר, ופתאום היומן
ראשון והמחברות בכלל בתא הקטן והספרים הפוכים.

איזה כיף, היום לא הלכתי לבית הספר, היום הלכתי עם אמא לעיר,
היא קנתה לי גלידת וניל ומיץ תות בננה,  ואחרי שסיימתי לאכול
את הגלידה, כולל הגביע כמובן ושתיתי חצי בקבוק, נכנסנו למרפאה.
אבל זה בכלל לא היה נראה כמו מרפאה, היו שם צעצועים וקירות
צבעוניים, היו שם בובות ובתים והרבה לבנים כדי לבנות מגדלים
ובפינה מחשב. אחרי שנכנסה אישה לחדר, וביקשה  ממני לשחק פשוט
במחשב, אמרנו לה יפה תודה והלכנו הביתה. זה היה ביקור מצחיק,
הרי יש לי מחשב בבית, למה ללכת למרפאה כדי לשחק במחשב?

ביום חמישי, אמא ואבא הושיבו אותי על הספה וסיפרו לי שמהיום
יהיה לי חבר חדש. קוראים לו אד, והוא בצורת עיגול, כל יום אני
אצטרך לבלוע את העיגול, והוא יהיה איתי מהבוקר ועד שאני אחזור
לבית ספר, אמא הבטיחה שזה לא יכאב.
ביום שישי, שוב  הגעתי לכיתה באיחור, וגם היום היינו צריכים
לספר על ספר שקראנו, ביקשתי מהמורה לספר שוב על "מיץ פטל" כי
אהבתי את הספר הזה מאוד, בעיקר את התמונות והחרוזים שבכל דף.
נעמדתי מול הכיתה ואמרתי בקול רם "הסיפור שקראתי הוא מיץ פטל",
והפעם זכרתי על מה מסופר, על הג'ירפה והאריה שמנסים להיות
חברים של מיץ פטל, לא זכרתי הכל ועדיין האותיות התבלבלו, אבל
הפעם הצלחתי קצת לסדר אותן.

חוף היא אחותי, היא ילדה מיוחדת, היא מציירת יפה וכותבת המון,
יש לה משקפיים וחברות המון, היא בצופים ובחוג ג'אז. אה כן ויש
לה הפרעות קשר וריכוז.
חוף היא אחותי.