פסחו על פניה
שדות רשומים
שהפכו חלק מן הלחויות
של עורה
היא הייתה עיוורת שמים
לא נחתה בבטחה על בטנה
סקרה באפיון
ארוך
עד עצמות מתפוקקות
וקולה החבוט התריע
רדופה.
אך שוזרת בין בליעה לבליעה
את הזרם שבה
את הפצע הסגור
אשר יבעבע רצונית
את המיחושים הנלווים
את האופק הגמור
שהתמרח נגד לחי חודרנית,
את המבט המסתובב לאטו
את הגשר
את החרפה, הקדושה והמטר
את הרכות המשתרכת
מהחור שאז נוצר.
מה שלא עשו רגליים
יעשו ידיים מולבנות
כי הנשיכה נראית
גם מתוך כפפות
לעולם לא תהיה עייפה מדי
ותודיע למי שישמע
סוף כל סוף
היא נמצאה.