מסכות של אופטימיות מכסות את פניה,
כל צלקותיה, כל אודותיה,
מטענים כבדים אשר שנים מונחים על כתפיה.
ממשיכה היא לצעוד בין רכסי ההרים הגבוהים
בין שדות המוקשים, בין פרחים וקוצים,
מחפשת את דרכה האבודה של תמימותה.
עודנה מתגעגעת למחשבות הנקיות,
למשמעויות הפשוטות ולאהבות הישנות,
חפצים קטנים מלאי זיכרונות,
וילדות מפתה אליה רוצה במהירות לחזור.
בזמנים שקטים הסערות משתוללות,
זיכרונות אבודים צפים בלי להרפות.
כעסים ישנים שבים לרתוח,
צלקות ישנות נפתחות ללא מנוח,
יש צורך עמוק לבכות ולצרוח,
אם רק יכלה לעזוב הכול ולברוח.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.