ואת לא נותנת לאף אחד להתקרב, לראות.
את לא נותנת לאף אחד לגעת, במה ששלך, בך.
את מרחיקה הכול, את כולם.
מפחדת להראות, להישאר פגיעה.
בשדה מוקשים להלך כעיוורת.
נתונה בסכנה.
את לא נותנת לאף אחד את האפשרות.

את נאכלת מבפנים, את נאכלת חיה.
וזה מדגדג אותך, בלי סוף, אך את לא צוחקת.
את לא מחייכת.
את מזייפת, חיים.
את נשארת בדרכך, לא מוכנה לוותר.
לשנות.
לא מוכנה להיפתח, להתנסות.

ואת נאכלת מבפנים, נאכלת חיה.
ואת יודעת שאין אשמים אחרים מעצמך.
את יודעת שאין גורמים אחרים מלבדך.
את יודעת שזה תלוי בך.
אך את עומדת דום.
לא זזה, מפחדת לשנות.
כי למרות שרע, זה מוכר.
למרות שרע אינך פגיעה.
למרות שרע זה קבוע, זה ברור מאליו.
את יודעת למה לצפות.

כי את לא לוקחת סיכונים.
את לא ילדה של הרפתקאות.
את מחפשת אדמה מוצקה.
מפחדת להגיע עם הראש לעננים.
את מחפשת להקים שורשים ולגדל את החלקים שבך.
לגלות ענפים שעוד לא ניסית.

אבל את נאכלת מבפנים, את נאכלת חיה.
את עוצרת בעדך, בלי שום סיבה.
את מאשימה כל אדם, בסבלך.
את מאשימה כל אדם על טעותך.
את עומדת דום ומחכה.
שסוף סוף תהיי מוכנה.