אני נוהגת כמו תמיד להחזיק את ההגה בידי בזמן שהוא משעין את
כסא האוטו החדש ונרדם בקלות יתרה מחומרי ההרדמה.
המוזיקה מתנגנת לפי לחיצות ידי על המספרים שבין 1 ל6 כי לו לא
איכפת, הוא שומע בראשו מנגינה בלתי פוסקת שצועקת ללא הרף את
שמו.
כ50 מטר מכניסת ביתו מתחיל לדבר ונאחז בסיכוי האחרון והקלוש
שאולי עוד אדרוך על מרצפות ביתו העלוב, לרוב, למען האמת תמיד
הוא נכשל אבל הוא אינו מתלונן, הוא אף פעם לא הצליח ב50 מטר על
55 קמ"ש לגרום למישהו להסכים.
אחרי חודש או פחות שהרוטינה נמאסת על שתי המפלגות הקשר מתנתק
באופן ידידותי כי החיבור אף פעם לא היה מספיק חזק בכדי לדרוך
על אדמות אויב, גם בין צרים יש אינטרקציה מינימלית.
החודש הלא מדויק נמשך כל כך הרבה זמן כי כשלא מדברים גם לא
שופטים, כנראה לשני השרים יש דברים נסתרים שעלולים לפוצץ את
המו"מ.
אם כך לעולם לא יהיה שלום, אבל המלחמות גם אינן קרבות ובאות כל
עוד הדיבור הוא מיעוט והסודות שולטים