הם לא היו איתך,
תמיד היית לבדך,
כשהיו איתך זה היה רק מתוך רחמים,
ומהר עזבו אותך.
תמיד התייחסו אלייך כאל המכוערת,
לא שווה, חנונית.
זה כאב לך כאילו תקעו בך מליון סכינים לגב.
אנשים התביישו בך,
ותמיד הרגשת שאת לבד בעולם.
פזמון: זה קשה כבר לסלוח,
כשכל-הזמן פוגעים בך,
הורסים לך.
הם תמיד נשארים מאושרים,
ואת תמיד לבד עצובה.
קשה כבר לסלוח,
כשהלב סדוק ואין לך לאן לברוח,
כשכולם כבר הורגים אותך,
ולך אין כוח לזה.

בצבא גם השפילו אותך,
הם העיפו אותך ממקום למקום,
הפיצו שמועות, הפכת בין רגע לבדיחה של המקום.
במקום החדש שלך השפילו אותך יותר,
פגעו בך נפשית ופיזית,
פשוט גרמו לך להראות מטומטמת,
שיחקו כאילו הן חברות,
מאחורי גבך צחקו עליך,
עשו ממך צחוק,
ולא הפסיקו עד היום האחרון.
וזה כ"כ  קשה לסלוח!
לקראת סוף השירות,
למדת לענות סופסוף לכל מי שהשפיל אותך,
כל-השאר שחשבת שהם חברייך,מסתבר
לא היו אמתיים, אולי רק חלקם.
פזמון: קשה כבר לסלוח...

באהבה לא היה לך מזל,
גם בעבר וגם בהווה.
בצבא את הכרת את האחד שגרם לך לשמוח,
לא כמו כל-השאר מהעבר שסתם שיחקו בך.
חשבת שהוא יהיה הראשון שלך,
הוא רצה אותך,
גרם לך לבטוח בו,
אבל בחר באחרים,
ושוב נשארת לבדך,
שבורה ובוכה.
הוא השפיל אותך,
ושוב הרגשת בודדה,
שוב בכית הרבה.
מאז את לא מסוגלת לבטוח באיש.
את לרוב לבדך,
אפילו חברותייך הקרובות הפסיקו להיות איתך,
הפסיקו לצאת איתך.
ואת רוצה כבר לצאת מזה,
את רוצה לאהוב ולהיות נאהבת.