מרים התקשתה לישון באותו הלילה. כשעלה השחר, היא ירדה למטבח
כשחלוק כרוך לגופה, להכין לעצמה קפה. כמה דקות מאוחר יותר נכנס
גם רוני למטבח ואמר "בוקר טוב, אמא".
מרים הביטה בו ואמרה בשקט "מוקדם מאוד רוני והיום אתם לא
הולכים לבית הספר" אמרה "למה את לא ישן?"
"אני לא מסוגל לישון" אמר רוני והתיישב על הכיסא.
מרים התיישבה לידו "רוני, אתה רוצה לדבר על משהו שמציק לך?"
"על מה כבר יש לדבר אמא? אבא לא יחזור יותר" אמר רוני.
ידה האוהבת של מרים ליטפה את שערו. שפתו של רוני רטטה ודמעות
לפתע פרצו מעיניו "אמא, למה זה קרה לנו?"
מרים חיבקה אותו ונתנה לו לשבת על בירכיה "אף אחד לא יכול היה
לשלוט בזה, התאונה היתה יד הגורל. אבל חייבים להמשיך קדימה,
רוני. דע לך שזה היה גם רצונו של אביך, שנמשיך לחיות, ואני
מבטיחה לך שאנחנו נתמודד עם הקושי."
היא נשקה על ראשו "להכין לך משהו לשתות, רוני?"
"כן, בבקשה" השיב ומחה את הדמעות מפניו.
צעדיה של דבי נשמעו במדרגות וקולה קרא "בוקר טוב, אמא"
"בוקר טוב, דבי. ישנת טוב?" שאלה מרים.
"כן" השיבה דבי ושאלה "אמא, מותר לנו לישון במיטתך כל לילה?"
"בינתיים אין לי שום בעייה עם זה," אמרה לה בשקט "הצטרפי לרוני
בפינת האוכל. ארוחת הבוקר תהיה מוכנה בקרוב."
מהר מאוד נשמעו גם צעדיהם של לילי וקים שהצטרפו ליושבים.

לפרק הבא:http://stage.co.il/Stories/537325534>>