נפשי הלכה לה לחפש את התשובה.
כרוכה במעמקי הזיכרונות והכאב
מוצפת דמים
לובשת, פושטת צורה
יש שיראוני כאיש בעל מיקטורן וכובע צילינדר
רץ, שועט אל הרוח
יש שיראוני כאישה יחפה.
אני,
אינני דבר.
רק פתיתי שלג במנוסה.
וראיתי את חריטות היגון
צלקות העבר
יצאתי לחפש את האנשים הרעים
במעגל של מים ואבנים
הכניסוני המארחים תחת כנפם
חום מגיע מעיניהם
ורוחי הסתחררה
רוחי פעמה לבדה
פתיתי השלג נעו במעגל
סובבים רוחות ועלים.
הם הקיפוני
סבבוני
ובשובי,
איש לא הכיר את פניי עוד.
דמות חולפת ,
אישה או גבר
ופתיתי שלג מול מראה סדוקה,
קפואה. |
