|
ושוב אני לבד
מול הפחדים
וכל מה שבצד
חשוך.
רואה אני דרכם
חולות נודדים
עולם של אשליה
טרוף.
מושיט אני ידיי
לחול שמסביב
אוחז בגרגירים
שאין.
נכנע אני להם
חם לי ביניהם
נסחף אני איתם
חשוף.
1996 |
|
|
ואז, כולם מתו,
אבל ביסורים.
-חניבעל לקטר
מסכם את
פועלו,דצמבר
1990. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.