תנשום עמוק
תקשיב למוסיקה
תמצוץ את החשמל הסטטי
פיסות חיים חוצות את הניאון
לעורקים שלך

זה פועם
זה רוטט
אתה כבר לא לבד באולם

וכששפתיו האדומות יפתחו לקראתך
תצלול אל הבריכה שעל הקיר ותתחבר
ואיש שם לא יאמר שדו מימד
כי יש יותר
אנחנו השטוחים והחיים הם שם
במערת החזיונות האפלה, המסנוורת
באינטימיות הבלתי אפשרית והנצחית שלך
כל יום עם נסיכת מסך אחרת

אולם 3, שורה 7, כיסא 24, הפסקה

הוא ידע שהחיים
יכולים להיות יותר מזה
שיש שם גם כאלה
שעושים את זה על דם
אך ברחובות העמומים
בהם צעד בסוף כל ערב
התשוקה האנושית
נשבה מאחורי זכוכית...