|
תנשום עמוק
תקשיב למוסיקה
תמצוץ את החשמל הסטטי
פיסות חיים חוצות את הניאון
לעורקים שלך
זה פועם
זה רוטט
אתה כבר לא לבד באולם
וכששפתיו האדומות יפתחו לקראתך
תצלול אל הבריכה שעל הקיר ותתחבר
ואיש שם לא יאמר שדו מימד
כי יש יותר
אנחנו השטוחים והחיים הם שם
במערת החזיונות האפלה, המסנוורת
באינטימיות הבלתי אפשרית והנצחית שלך
כל יום עם נסיכת מסך אחרת
אולם 3, שורה 7, כיסא 24, הפסקה
הוא ידע שהחיים
יכולים להיות יותר מזה
שיש שם גם כאלה
שעושים את זה על דם
אך ברחובות העמומים
בהם צעד בסוף כל ערב
התשוקה האנושית
נשבה מאחורי זכוכית... |
|
|
אתמול חברה שלי
הלחיצה אותי,
ככה אחרי הזיון
אנחנו מחובקים
יחד, ולא יודע
למה האווירה
התאימה והקראתי
לה שיר שכתבתי,
לא משהוא גדול
ככה ארבע שורות,
ואז משום מקום
אני רואה דמעה
זולגת לה על
הלחי, שאלתי מה
קרה והיא אמרה
לי שממש עכשיו
היא נורא מתרגשת
כי אני מזכיר לה
את אבא שלה, מה
אני אמור להסיק
מזה שגם לאבא
שלה יש זין
קטן?
עמוס מהמוסד
בתור לקליניקה
און. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.