הוא ישב בפינה עוטה את פניו
קצת בלויים היו בגדיו
קולו לא נשמע
ואת נעליו הגשם קרע
בדלפק השיבו לי בשלילה
סובבתי גבי אל היציאה
ראשו התרומם
קול מזוויות פיו בקע
"בוא עמי ותדע"
בחדר היו מלא ארגזים וקופסאות כולם
חומים, מאובקים וקשורים וכמעט זהים
הוא שלף אז קופסה מהמדפים הגבוהים
"בשבילך", "אלו דברים נפלאים!"
ישבתי לבדי
חושב - לפתוח ואולי להצטער
או להשאיר את זה סגור ולהסתקרן
חשבתי כי שלח הוא לי בגדים חדשים
או סיפורים מפתיעים
מזכרות מעניינות
ועוד אוצרות שבעיניי לא היו אלא דפים
אשר הקולמוס דיו התיז עליהם
פתחתי את הקופסה
מצאתי סיפורים ושירים
מוכתמים היו הדפים
בכתמים אדומים שלא יורדים
אוצרות חומריים לא מצאתי
ולקרוא אז עוד לא ידעתי
כמו הדפים - גם המדים
גם המדים היו מוכתמים
כתמים אדומים שלא יורדים
כתמי המדים סיפרו לי הכול |
