רציתי שתהיה האחד. רציתי כ"כ ועכשיו זה כואב.
הנאיביות שבה נתתי לדימיון שלי לקחת אותנו הלאה.
החלומות שכרגע מרגישים כמו זכויות על הלב.
למה? אני רוצה לדעת למה.
תשובות זה לא הצד החזק שלך.

אני חייבת להפסיק עם זה.
מקומך רחוק ממני.
אפילו "מזל טוב" ביום הולדת לא הצלחתי להגיד לך.
תתרחק. לך מכאן, אל תחזור.
לא להסתכל אחורה. רק קדימה.

המחשבה עלייך דוחה אותי.
זה מה שהכרחתי את עצמי להרגיש.
אפילו שלום אני לא מסוגלת להגיד לך.
אף פעם לא הייתי כ"כ מאוכזבת מאדם כלשהו.
ממני בעיקר.

זה מוזר.
אני מעלה אותך בדימיון רק כדיי לבחון את התגובה שלי.
הגוף שלי פלט אותך.
אתה מגעיל אותי.
המחשבה עלייך נוגע בי לא עושה לי טוב.

אני מסוגלת לצאת שוב.
עם אחרים הכוונה.
ולמרות שזאת תקופה מאוד מתסכלת,
יש בה משהו משחרר.
אתה לא בלב שלי יותר.