ישות נצחית / על המרווחים |
מנפצת את רוך האשליה
לקונכיות כאב קשיחות
על קרקעית אגמים אפלה.
מבני אבן אדומה
פזורים על פני רחובות של ברזל
אני תר את הנהר בעיניי
הרוח מפזרת את שערותי בגשם.
ההרים כיבשות על
נישאים מעל ומעבר לאדמה
אנו אילנות ברוח
בשר תמותה של הזמן.
מאז ומעולם היה השקט
אני מקשיב למרווחים בין הקולות
להט השמש נושק למים
ממטרים של תפילות ילדים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|