אתה צוחק, אני מחייכת.
אתה מדבר, אני שותקת.

רועדת לרגע, אתה חושב שדמיינת.
מנסה כל כך להסתיר, ואתה מרוצה.

העלים על העץ משתנים שוב ושוב,
הזמן חולף לו ככה... לאט.

אני ממשיכה לנבול בשקט,
נותנת לך לחתוך אותי כל יום מחדש.

וחלף לו הזמן ואתה נעלמת, ברחת גבוה גבוה רחוק לשם... למעלה.

עושה הכל כדי להביט למטה, רק למטה.
עושה הכל כדי לשכוח, רק לשכוח.

ואתה אמרת שזה הזמן שלי, צעקת כל כך חזק, שאלת כל כך הרבה.
קיוויתי שאתה צודק, והיום אני מקווה שטעית.



אולי עכשיו זה הזמן שלי... הזמן שלי להיות גם בין העננים... רק
יותר גבוה.