אני בת ארבע עשרה. חורף
עולה על מטוס עם הוריי.
לפני ישראל ורוסיה נושקת בעורף.
ילדותי המושלגת נשארת זנוחה אחריי.
אני ישראלית בת יומיים
פוחדת מאוד ונרגשת
הארץ נראית גדולה ושלווה משמים
ובגובה העיניים: זרה, חמה ורועשת.
אני ישראלית בת חודשיים
מאוד עצובה, מבולבלת
עברית בשבילי היא שפה ששוברת שיניים
ורק מחכה לבואו של דוור אל הדלת
אני ישראלית בת שנתיים
ציפור מעט מוזרה
עברית כבר שגורה בראשי ועל השפתיים
ארצי יקרה ללבי אך עדיין זרה
אני ישראלית
בת כמה? הפסקתי לספור
הארץ לי בית ושירים נכתבים בעברית
ורק לעתים מופנה מבטי לאחור |
