אריאל ג. קול / בשדרה |
נוטה להכביד. יושבים
בבתי קפה לוגמים
את ה כ ל
במנות
קטנות
של ריקנות.
בעיניים צמאות,
מביטים בקליפות
של האנשים;
טווסים מתהלכים
ומתפוררים לאיטם
משאירים שובל של
לא כלום בלכתם.
אינני מסוגל
צחנת הבדידות
מכה באפי
קם מהשולחן,
, מתרחק
הולך הביתה,
בגפי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|