יד ושם
ריק מתמונות של
גוויות
חדרי תצוגות המוות
שוממים.
שואת בעלי החיים
נמשכת
זעקת הנספים עולה
מבתי מטבחיים
ממשחטות
מגיעה לאוזנינו
כנעימה ערבה
ריח בשר חרוך
עולה ממסעדות
ממשרפות
מגיע לנחירינו
כבושם.

אולמות יד ושם
עדיין ריקים
מילים שלא תוכלנה
לתאר את הטבח
ממתינות.
בביתנו אנו מבתרים
גוויות של
נרצחים
אצל מכרינו
אנו אוכלים אבריהם
שותים דמם
לרוויה.

יד ושם
עומד בשיממונו
ההיסטוריה עדיין לא
נכתבה.
אנו מתענגים למראה
עגל שהופרד
מאמו
שותים חלבה
שנועד לחייו
ואנו צודקים
צלב הקרס על
שרוולינו
אנו מעל הכל.