אני מותירה מאחורי שביל
ומרגישה כמו הנזל וגרטל.
כולם מסביבי עצים שהבטיחו לי
שגם אני אמצא בית ענקי שעשוי
מסוכר ודברים
שלא טובים לשיניים ומרקיבים
את הפה.
אני כל כך רקובה מבפנים.
כל כך רקובה מבפנים...
כל השביל מאחורי פירורים-פירורים
ולא במקרה-
אני מותירה מאחורי שובל
של עצמי.
והוא כל כך רקוב.
כל כך רקוב...
29.11 | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.