את לבד
והם רבים
את הולכת, למחצה עיוורת
הם מבטים בך נועצים
תמיד נבחנת
תחת זכוכית מגדלת
תמיד פחות טובה,
תמיד אחרת
לא שייכת,
לא מתאימה,
כל כך מנודה מהחברה
בזמן שאת הולכת במרכז העיר
הדמיון שלך איתך כל כך מחמיר
את מנסה לשקוע בתוכך
להיבלע בעולמך
אבל את תמיד כה מודעת לעצמך
ולאנשים שמסביבך
חופשיה כבר לא תהיי
תעזבי את זה, תפרשי
זה לא משנה אם תרכיבי משקפיים או עדשות מגע
הטשטוש לא בעיניים
הטשטוש כולו במחשבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.