|
אסדת עץ על גדת הנהר
חובטת קצף ערפילי
במורד הזרם הסואן
עיניי נעצמות לאטן.
אור השמש מתנפץ על פני טיפות המים
לקשת חיוורת להכרה
של גווני פסטל לבנים
ידיי רועדות מקור.
הגוף נצמד ללהט הברזל
רגליים יחפות על הרצפה
חשות בצינת העולם הנוראה
אני מסרב להתעורר יותר.
החללים מתכנסים לחשכה הגדולה
אני לומד ליאות דרכם
את אור החיים הזולג לאטו
מבעד לכול תבניות הדעת. |
|
|
כל בוקר מיטיב
עמי. את אינך.
זאת אומרת, את
עוד יכולה לבוא
- בואי הערב.
כל ערב מיטיב
עמי. לא באת.
זאת אומרת, את
סתם מתאחרת -
בואי מחר
(נתן זך) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.