אני עדיין זוכר את היום ההוא שבו המציאות והדמיון התחברו יחד.
המוח שלי בגד בי!
לאחר שחזרתי אל המציאות, ראיתי את הבלאגן שעשיתי בחדר.
ואני, חבול ברגל, מנסה להתאושש, אך אחד לא ראה את הקרב שהתחולל
בחדר שלי. אף אחד גם לא שמע אותי צועק וקורא לעזרה. הם תקפו
אותי מכל הכיוונים והייתי חסר אונים.
הם ניסו להיכנס לתוכי אך ניסיתי להדוף אותם בכוח.
הם היו רבים כל-כך, אך לפתע נעלמו כלא היו.

היה זה רק חלום, חלום בתוך מציאות. ואולי זוהי הפסיכוזה שכולם
מדברים עליה בשיעורי פסיכולוגיה.
הם מתארים חולי נפש שנכנסים לפאניקה לא מוסברת, ואני הייתי שם.
נאחז בכל הכוח. לא הבנתי מדוע הפסיכוזה החליטה לפתע לבקר אצלי
ולעשות לי השכמת בוקר.

גם כשאנו חולמים אנו נמצאים במציאות אחרת, מאמינים לדברים לא
הגיוניים שלרוב לא מתרחשים במציאות היומיומית.  לאחר שאנו
מתעוררים מהחלום אנו מבינים שהיה זה רק חלום, אך כאשר החלום
הופך למציאות אין לאן לברוח.

פחדתי שמקרה זה יחזור אלי שוב, אך הוא לא חזר עוד. היה זה
אירוע חד-פעמי שבו באמת חשבתי שתוקפים אותי. כנראה שהיה זה
המשכו של חלום הבלהות שחלמתי באותו הלילה. לאחר אותו מקרה,
עברו ימים ולילות רבים. היתה לי שינה רגועה שמלווה לעיתים
בחלומות משונים שאת רובם אני כבר לא זוכר, אבל היום קרה לי
משהו שלא קרה לי אף פעם!

היום חלמתי שוב חלום אך לא סתם חלום.
היה זה חלום על אהבה ואושר שאין כמותה.
אני זוכר את ההרגשה הטובה שהיתה לי בזמן החלום, כאשר אני מחזיק
לה את היד. ישבנו בבית הקולנוע, אני והיא. קנינו קולה ופופקורן
וישבנו לראות סרט על מאפיה. היו בסרט כל מיני סצנות של דם
ואלימות ואפילו משקולת מבטון כבדה שנופלת על מישהי וקוברת אותה
באדמה.

איני שולט על מה שקורה בחלום, אך אני יודע שהייתי בו מאושר.
שאלתי אותה אם יש סיכוי שניהיה ביחד לאחר שדחתה אותי בכל יתר
הפעמים. חשבתי שגם הפעם היא תגיד לי את "הלא!" המסורתי אך הפעם
זה היה שונה. זה היה כל-כך מציאותי. החזקתי לה את היד בעוד
שהיא שמה את ראשה עלי. היה זה הרגע המאושר ביותר בחיי ולאחר
שהתעוררתי וחזרתי למציאות האפורה צעקתי על המוח שלי שהפעם אני
רוצה שיבגוד בי!

אני זוכר את אותה ההרגשה עצובה כשהבנתי שהיה זה רק חלום.
התחננתי אליו שיכניס אותי למצב של פסיכוזה ושיתן לי להרגיש,
אפילו במעט, את אותה חווית אושר שחוייתי בחלום אך לא יכלתי
לעשות דבר, הייתי חסר אונים. רציתי להרגיש שזה מציאותי ממש כמו
שהרגשתי אותם ממלאים לי את החדר, אך לא קרה דבר.

התחלתי לבכות ושוב להתחננן שיכניס אותי למצב פסיכוזה.
הרי הוא כבר הצליח פעם אחת והכניס אותי למצב של פאניקה אז מזה
בשבילו להכניס אותי למצב של אושר, ממש כמו בחלום עצמו.
אך שום דבר לא קרה. אין לאן לברוח ולא ניתן לחוות שוב את אותו
החלום.

היום אני פוגש את אותה הבחורה מהחלום. מובן שאנחנו ידידים ושיש
לה חבר. מובן שהיא דחתה אותי בעבר ולא נראה לי שנהיה יחד
בעתיד. אבל, אולי חלומות מתגשמים ואולי היא כן תתן לי הזדמנות
אך איני יודע מה צופה לי העתיד והאם אי פעם אהיה מאושר. למרות
זאת, אזכור תמיד את הרגע שבו אמרה לי כן, ואת הרגע שבו שנינו
היינו מאושרים...