של עור עוטפים את לבי.
ידעתי למה בחרתי בהם
רכים, כהים ומריחים
אדים של זיכרון.
העור שלי מתקלף ונושר
מבייש את שריריי
הוורודים אל מול הספוטלייטים
וכל ההיילייטים וחשיפות
החניכיים ושאר החיוכים.
נפטלין ואקליפטוס צומחים בוושטי
משלחים ענפים אל נחירי ואל עיניי
עלים ארוכים וכדורים לבנים עושים
הגנה מפני עששיות ומפני
השמש.
אל תגעו בי. מוז'נח, כל כך מוז'נח
עזבתי אותו מזמן. נעל-ביתי
אני אנעל ביתי. שלא נעלבתי
כמו שנעלבה בתי.
ואני אנעל אתכם בחוץ
ואקבר בתוך הפח
אל תגעו ביד שלו.
אל תגעו בי שלא ייעלב
או ייעזב על יד הפח
או על ידכם.
ואוכל קליפות של גזר
ואזוב פיסות עור כתומות
אני אעזוב הקיר
אני כבשת הרך
כמו קליפת הרש
כמו שלא הרחתם. | 