|
מילים: רחל נפרסטק (מילולית טובה)
לחן ושירה: טל אמיר
ליווי בפסנתר: עשור אלקיים
ציפור הייתה לי
בכלוב של זהב
ציפור שיריי
הקסומים
לעת ערב
יושבת הייתי אצלה
מאזינה
לקול זמרתה הנוגה:
"אנא, גדולת ימינך,
התירי צרורה"
ומפתח היה לי
מפתח זהב
מפתח לבי
העגום
ולילה אחד סגרירי ודווה
נשאה ציפורי קינה
מרה
על ימים מתכלים
לבלי שוב;
תחינתה
חדרה בבשרי:
"אנא גדולת ימינך
התירי צרורה"
הושטתי ידי למפתח,
הסרתי מנעול ובריח
פרחה ציפורי לבלי שוב
נותר בלבי רק הכלוב. |
|
|
תגידו, האיש
האדום הזה
מלמעלה לא מזכיר
לכם את ההוא
מ"החומה"?
נראה לי
פינק-פלויד
העתיקו ממכם!!
אחת מוכיחה
שמוצאה של האישה
מן הבלונד.
תגובת מערכת: גם
הם וגם אנחנו
העתקנו מציור של
אדוורד מונק
שנקרא
'הזעקה'.
זה שמאשר את
הסלוגנים שובפעם
נעלב מהבורות של
חלק מכותביהם
והורס להם את
הפנצ'ליין |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.