נעבור את החורף...
נראה לי יש איזון.
שטוב מידי יהיה פתאום רע מידי
ואז יגיע הפרווה כמו עוגת שוקולד לא מתוקה מידי
אפשר למרוח ציפוי,
אף אחד לא ימות מזה,
מבטיחה.

אין דבר שגרתי יותר מלקום בשמונה בערב מטושטשת לתוך שלומי שבן
להחליט שלא יוצאים היום, סתם כי למי יש כוח
להגיד לעצמי שחוסר חיים זה כמו בחירה בין קר לחם במקלחת
והרי חורף,
מקלחת קרה כשאני כבר בפליז גדול, לא תמיד מפתה מידי.

דחקתי מעלי הכל, אנשים, רגעים, זיכרונות, התחדשות...
הפסקתי לרגע לתקשר עם הכל
ונתתי למחשבות אין סופיות להציף אותי
ופתאום גיליתי שאני בכל זאת אני ואי אפשר לעצור מרוצי סוסים
יש דברים שגדולים ממני, יש מחשבות מיומנות מידי
אי אפשר באמת לנוח.


והוא, הוא קצת ילד, הוא יחבק אותי קרוב, בלי לפקוח עיניים
ואני אשתדל להאמין שיהיה בסדר
אשכנע את עצמי שגם אם לא, אין לי חרטות
שאנחנו רגעים והציור על מכסה קופסאת הפאזל לא יכול לנווט
אותנו
אולי הדבר הכי טוב שאני אלמד ממנו זה להפסיק לפחד.

בתוך פוך חם אני מרגישה כמעט 10 צעדים אחורה
כמעט כאילו אין לי דאגות חוץ מהרגע הזה
חוץ ממתיקות סתמית של אמצע שבוע בחיבוק החצי זר שלו.
אני בטוחה שהוא יודע, שזה לא קל לי
שיש חומות בהיסטוריה שלקח להן מספיק שנים ליפול.
וכמה כבר היסטוריה יש לי?
כמעט גורם לי לא לחשוב מה יקרה מחר.


יש בך את כל האותיות האלה שאני לא מצליחה לבטא ישר
אז אני קצת מתבלבלת,
קצת מתנדנדת על המדרגה.
ואתה כבר מחבק אותי ואני נשענת טיפה אחורה...
אתה באמת רוצה שאני אפול?

דמדומי בוקר בערים זרות
תמיד ילוו בפלאשבקים של סרטים שהיו ואינם.
בדיוידי הזה הגיבורה אולי לא תתאהב מעל הראש באהבה הדדית
מטורפת,
כנראה שהלב אולי לא ינצח,
אולי רק התשוקה.
אולי זה מספיק.
אולי עדיף לחיות את היום, להתרפק על אתמול ולתת למחר להיות
הביצת קינדר הזאת
שאני לא אתעקש קודם לגלות את ההפתעה.
טונה ופטריות זה לא כזה דבר נוראי לקום איתו בבוקר.


מה, לא?



17.12.07