אסנת מור / המחזה |
לא מודעת לכוחי
מגששת, חודרת, כובשת.
כשבויה בחלום,
הבמה כולה שלי.
לו זכיתי רק פעם אחת
לחלום את ההצגה עד תומה.
ושוב מקיצה בבהלה
כולי סבוכה במעשה ידיי
ואין דרך להתיר.
רק לחתוך ולקרוע - להכאיב.
לבדי על הבמה
לו יכולתי לשמוע את לחישת הלחשן שבי.
המסך יורד.
איש אינו מוחא כפיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|