|
ושוב עולה המחזה מחדש
לא מודעת לכוחי
מגששת, חודרת, כובשת.
כשבויה בחלום,
הבמה כולה שלי.
לו זכיתי רק פעם אחת
לחלום את ההצגה עד תומה.
ושוב מקיצה בבהלה
כולי סבוכה במעשה ידיי
ואין דרך להתיר.
רק לחתוך ולקרוע - להכאיב.
לבדי על הבמה
לו יכולתי לשמוע את לחישת הלחשן שבי.
המסך יורד.
איש אינו מוחא כפיים. |
|
|
זה שאני לא
מחזיר טלפונים,
לא עושה אותי
לאגואיסט, מה
שעושה אותי
לאגואיסט, זה
האגואיזם שבך
שמאוכזב ממני
ומאי החזרת
הטלפונים שלי,
אז אני ממליץ לך
בכבוד רב להפסיק
להתקשר, תודה
ותמסור ד"ש גם
לאמא..., אבא
אני לא רואה שום
סיבה לבכות,
תפסיק.
משה קרוי, בן
שנתיים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.