היא הזריקה עוד מנה של תקווה.
הדבר היחיד שגרם לה להרגיש שלמה.
בדרך כלל היא היתה מפוזרת.
רק שאישוניה היו גדולים, הייתה מאוזנת.
הלב שלה היה שבור.
הגוף שלה לתחושה הנעימה, היה מכור.
ידיה מדממות מזכוכיות מזוהמות.
היא תמיד הייתה כזו, הרגישה מזוהמת.
לא רצתה להיות נקייה, אהבה להרגיש מלוכלכת.
עיניה בוכות, והיא שוב מסוממת.
היא הזריקה עוד מנה של אהבה.
הרגישה מאוהבת,
בגשם, באדמה הרטובה.
גם שהיה לה קר, היא הייתה חשופה.
מדמה את טיפות הגשם לטיפות שזולגות מליבה.
היא הזריקה עוד מנה של כאב.
היא אף פעם לא רצתה...
לא רצתה להתאהב.