בדברי, רק אתה אדבר,
ואדבר עם הידיים,
בעדינות עם הציפורניים,
בתשוקת מאהב,
כמו שמדברים, לנוכח המוות, חזירי הבר הפצועים.

מתוך "האדמה השחורה", מנואל ריבאס

בדברו, בקעה ממנו ארץ רחוקה,
בה המילים נעות במשעולים פתלתלים,
מרקידות זו את זו על חלוקי הנחל,
מפלסות נתיב אל לב יער התבונה.

ולשעה קלה ריחפתי שבוי,
כאילו עיניך עוד לוחשות לי "גם אני",
כאילו מעולם לא מכרתי את לשדי בנזיד בשר,
כאילו לא הייתי צל חיוור
המונה שעותיו מול שיירי תהילתו המרקיבים,
מחכה לחסות שוב בצלך.