אני

שהעמקתי
בתורת הגלקסיות
נרעדתי לדעת שאין קץ
למרחבי הריקים
שמעולם לא דייקתי
באמידת מרחקים
אך כן בגרימת כאב לבשרי
שהטבע לא גוייס לשירי
והאצלתי לבי להיות רק שומר סף
שנמעכתי תחת שקיעות
והשמשתי השמש כפטיפון
למוסיקת בדידות הבקרים
שסילקתי כותרת צמודה
מתחושות
בליווי קול קרוע חף מאמת
או כזבים
ואראה כי טוב להרגיש
בעצמה
כי
האמצע דוקר מהפחד בורר

אני שחשקתי בקריאת
הקהל אותי בעודי חי
בחרתי לשמור לך עמקות
ליום בו נגדיל ונקדיש את רוחי
וכרזה תנצנץ משמיים

לך
אהבתי.