|
אני
שהעמקתי
בתורת הגלקסיות
נרעדתי לדעת שאין קץ
למרחבי הריקים
שמעולם לא דייקתי
באמידת מרחקים
אך כן בגרימת כאב לבשרי
שהטבע לא גוייס לשירי
והאצלתי לבי להיות רק שומר סף
שנמעכתי תחת שקיעות
והשמשתי השמש כפטיפון
למוסיקת בדידות הבקרים
שסילקתי כותרת צמודה
מתחושות
בליווי קול קרוע חף מאמת
או כזבים
ואראה כי טוב להרגיש
בעצמה
כי
האמצע דוקר מהפחד בורר
אני שחשקתי בקריאת
הקהל אותי בעודי חי
בחרתי לשמור לך עמקות
ליום בו נגדיל ונקדיש את רוחי
וכרזה תנצנץ משמיים
לך
אהבתי. |
|
|
כשאני באמת רוצה
לתפוס ראש אני
הופך את מסך
המחשב שלי ומסדר
שורות של קוק על
הדף האחורי,
כותב בפילטר את
השם שלי,
ומסניף אותם אחד
אחד
סלוגן אחריי
סלוגן אחריי
סלוגן,
ואני מפסיק רק
כשמשהו נגמר או
הקוק או
הסלוגן!
או אני!
ק. מרכוס, ממתין
לאדולן, צורך
ניקוטין, ומנוזל
תמידי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.