סבי לובש חיוך מוזר בעודי מלווה אותו למיטה.
סווטה העוזרת הרוסייה עם השדיים התפוחים בדרך-כלל עושה את זה
איתו, אבל הפעם היו לה עניינים כספיים להסדיר עם אמי, אז אני
נודבתי.
ידי כרוכה בידו של סבי, ואנחנו הולכים לאיטנו במסדרון הצר
המוביל לחדר השינה שלו. כשאנחנו מגיעים לבסוף, המיטה מלוכלכת
מכמה פרחים שנשרו מהעץ שמחוץ לחלון, אז אני צריך להשאירו בפתח
הדלת עם מקל-ההליכה שלו כדי לנקות.
כשאני מסיים את מלאכת הניקיון, אני לוקח אותו שוב בזרועי
ומוביל אותו למיטה. אני מביט על המיטה הצמודה, זו שסבתי ישנה
בה בחודשיה האחרונים. לא פעם ולא פעמיים סבא שאל אותי איפה
היא, ופעם אף נדמה היה לי שהוא חושב שאני זו היא.
בהגיענו למיטה, הוא אינו נשכב, כי אם מתיישב.
"הכול בסדר, סבא?" אני שואל.
הוא מביט עליי מבולבל, ואז עונה כלאחר-יד, "כן."
אני בוחן אותו עוד כמה שניות, ואז נזכר שעליי לעזור לו לפשוט
את בגדיו. המחשבה הזאת מעלה סומק מסוים על לחיי, אבל התאורה
הקלושה מצילה אותי ממבוכה שהייתה עשויה לצמוח אילו סבי היה שם
לכך לב מבעד לערפל אי-צלילותו.
אני מתכופף לחלוץ את נעליו, ריח הטלק מסווה ריחות רגליים של
זיעה וזקנה. כשאני חולץ סנדל, אצבעות רגליו המשוחררות נעות
נמרצות, כמי שאינן יודעות מה לעשות בחופש החדש שהוענק להן.
התרוממתי כדי להוריד את חולצתו, והוא עזר לי בשקט ובצייתנות,
קולט ממחוות קטנות של ידי לאן אני רוצה שיזיז את גופו ומתי.
ועתה, כשסיימנו עם אלו, נותר מכשול המכנסיים. בולע רוק, אני
מתכופף לעבר מכנסיו ומושך. טיטול משכיח ממני את זכרותו, ואני
מקפל את החולצה והמכנסיים ומניח על הכיסא שליד המיטה.
אך סבי אינו נשכב, אלא ממשיך לשבת ומביט בי. אני מתיישב בקצה
הכיסא שבו הנחתי את הבגדים, ומביט אליו בחזרה.
סבי חוזר ומחייך את החיוך שלבש קודם-לכן.
"אתה יודע, יוני," הוא אומר לי, " כשגבר רוצה לשכב עם אישה, אז
הוא מכניס את הזה שלו בתוך הזה שלה."
דפיקות-הלב שלי מתגברות ואני מרגיש את עצמי מתחיל לנשום מהר.
"מ... מה, סבא'לה?"
סבא מנסה להסמיק, אבל כל מה שיוצא לו זה טיפות אודם חיוורות.
הוא מצביע על מה שככל הנראה מסתתר מתחת לטיטול שלו, ואומר שהוא
מתגעגע לסבתא.
הלב שלי הולם בחזה שלי, ודפיקותיו התקצרו. אני שומע רחשים
מכיוון הדלת של הבית, ומבין שאמא שלי מוכנה לצאת.
"סבא, אני צריך ללכת," אני מנסה להגיד, אבל סבי בשלו.
"אתה יודע, יוני," הוא מרצין ואומר, "היטלר לא רצה שאנחנו נעשה
ילדים."
אבל אני כבר לא שם, אני מנשק אותו על המצח ובורח בלי לבדוק
שהוא נכנס למיטה או מתכסה כמו שצריך. הדבר האחרון שאני קולט זה
את סבא שלי עם המבט המבולבל של מי שנתקע באמצע משפט.