עומדת על צוק גבוה
פורשת כנפיים ומחכה
הנה מגיעה רוח קלה
דוחפת אותי קדימה
ואני מתנדנדת בשלווה
עד שתבוא הסופה
אז אתרומם מעצמתה
אהיה קלה כמו נוצה
וארחף על הבל נשימתה

בינתיים אני עוד מחכה
בין השמיים לאדמה
שהרוח תעשה את הבחירה
ואני נאחזת בציפורניי ברצפה
מסרבת להביט אחורה
ולא מוכנה לקפיצה הגדולה
הכנפיים רועדות מציפייה
ובמרחק קולות הלהקה
לא מתקרבים אל החריגה

אישה ציפור, לא עושה בחירה
עדיין חיה בין השמיים לאדמה
ומחכה עד שהרוח תחליט בשבילה
שאמריא כמו עפיפון למעלה
ואז כשהרוח תתייאש ממשחקה
הכנף השבורה תיכנע לה
ואפול מטה אל התהום הפעורה