ביום ההוא שאת הגעת
הלב שלי פסק, כמעט
לא האמנתי שזו את
עד שנישקת אותי לאט.
שוב אני נזכר
ביום ההוא שכבר עבר,
אך טעם שפתייך עוד נשאר.
פעם את אהבת.

אני הולך, אני חוזר
אל הכאב המתגבר.
אני בוחר, אני נודר -
הפעם הלב לא ישבר.
מנסה להישאר רגוע
אך זה כוחו של געגוע,
מקווה שלא אחזור פגוע,
בסוף הכל עובר.

הסתכלי לי בעיניי,
אמרי האם חזרת אליי,
אולי זה יותר מדי,
אהבי אותי ודי.
מניח ראשי על חזך,
משכנע את לבך -
כל קיומי הוא בשבילך,
חזרי נא אל חיי.

משוטט ברחובות העיר,
את הכאב אני מסתיר,
הלוואי ויכולתי לכתוב לך שיר
אך את שפתי שכחתי ואיני מכיר.
נשכחתי בתוך היאוש,
שוב הלב חוזר נטוש,
לא כובש אלא כבוש.
כל דבר אותך מזכיר.

ביום ההוא שאת חזרת
הלב שלי פסק כמעט,
כבר ידעתי שזו את,
את לבי החיית לאט.
שוב מרגיש אותך אוהבת,
הישבעי שאת נשארת,
שרק איתי את מאושרת.
שוב אל לבי חדרת.

ביום שאת חזרת אליי
נשאתיך בזרועותיי,
הכנסתיך בדלת רגשותיי
אל לבי ומחשבותיי.
הניחי אוזנך על לבי עכשיו,
שמעי את קול פעימותיו -
כל ימיו אותך אהב.
חזרת שוב אל חיי.

מוקדש לאהבה הראשונה שלי,
שלימדה אותי שלב צריך להישבר
על מנת שיוכל להתחיל ולפעום.