הנה שם תמונתך. אוי אמא
לא חום וגם לא
אהבה חשתי, רק, אולי
חמלה,
וערב רב של בחילות וסחרחורות
וזיכרונות מודחקים.
ולא עזר
שזה מכבר
נפרדנו, שנות דור טרם
שנקברת באדמה.
הוא אמא,
אמרו לי לשכוח
אמרו לי לסלוח
וטקסים ערכתי לך, לרוב
קברתי הטבעת
בקשתי סליחה
בשמי
בשמך
אבל גם לא שעת חסד
של בין ערביים
בערבי שבת
גם לא מלח
סמל החיים,
גם המה הכזיבו.
איך אפשר לשכוח
איך אפשר לסלוח
ילדה מלאת חום, פוקחת עיניים תמהות
מפנה אליך את כל אהבתה
מקבלת כל שיהיה
ואת -
תמיד במבט הסתום -
מעולם לא ידעתי
אם תבוא ממך
סטירה
או נשיקה.
אוי אמא,
כל שנות הורותי נזהרתי כברותחין
שלא לנהוג כמוך,
וגם זה לא הועיל.
ואיך אפשר לשכוח
ואיך אפשר לסלוח
את מכוות הקור שלך
הלא מוסבר.
איך יכולת אל מול הנפש
החפה מכל, תמה ומחכה,
אוי אמא,
נוחי בשלום על משכבך.
את תמונותייך אטמון
בעליית הגג
בבית זרים,
ומי יתן וזכרך
לא יבעית מנוחתם
של ישנים תמימים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.