מירה חן / מלחמת לבנון השנייה |
ההר עליו טיפסתי בוער כולו
החורשה בה שיחקתי שרופה גם כן
מתחת לבתים של חבריי
הציבו שומר, שלא יבזזו את מה שנשאר
אין חשמל כבר שעתיים
כבלים אין כבר יומיים
תושבים, כמעט ולא נשארו
ועשן, המון עשן
בכל מקום
כבר לא יודעים מאיפה זה מגיע
הרצפה שחורה כל הזמן מכל הפיח
לא משנה שאמא שוטפת כל היום
הרי מה עוד יש לה לעשות
ושקט, שקט דממה
רק הרוח נושבת בחוזקה
זועקת, בוכה
מכל המראות שהיא רואה
בום!
הסוללות התחילו שוב לפעול
אלוהים, העיר שלי נשרפת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|