לפעמים
את מגיעה בחושך
אך מאירה גם את האור,
בנשיקותיך החטופות,
בחיוכך הצחור.

לפעמים
אני מתערבל בעיניך,
נאבד בתוך שדות ירוקים
של פריחת אביב,
ועיניך מלבלבות את פרחי.

לפעמים
בחיבוקך אני נמוג,
נשאב אל תוך גופך
וליבי הופך-הופך,
מסתתר בתוך חזך.

לפעמים
פרחים מסתלסלים מעלינו
והמים מפכפכים
בינות רגלינו
כאשר אנחנו אוהבים.

לפעמים
הגשם מטפטף מבעד לברקים,
ואת מתכרבלת תחת שמיכתי,
נגיעותיך כמו אח בנפשי,
משכיחות ממני את הקור.

לפעמים
את עומדת במרכז הכיכר
ולפתע ההמון כולו חדל,
שותק ונעלם,
ואת הופכת למרכזו של עולם.

תמיד
אוהב אותך עד כלות הנפש,
ואפילו יתחלף הגוף,
ויחלפו הגלגולים,
אוהב אותך כבראשונה,
אתאהב יותר בכל רגע מחדש.
גם כשיחלוף הנצח,
ויחדלו המאורות,
אני נשבע -
לא יפסקו הפעימות.

מוקדש לאהבתי הראשונה
שכנראה שלא אצליח להפסיק ולאהוב
עד סוף ימי.