נופלות מעיניה -
הדיו שהוא שפך
לתוך נפשה.
טעם מר
נדבק לשפתיה -
טעמן של אשמה ובושה.
לבה
מימי ילדותה
מנופץ לאלפי רסיסים.
צללים אפלים
בלילות הטרופים
את גופה הערום מחפשים.
באותם הלילות
היא שומעת
צעדים, נשיפות, לחשים...
הצלילים
מטריפים את הדעת,
המראות
לעולם לא נוטשים.
היא נידונה
לשרוד
את חייה.
לדלג בין החושך לאור.
החיוך התמים
על שפתיה
מת מזמן...
ולעולם
לא יחזור.
15.12.2007
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|