השקט שלפני
מתכנס בטעם איטי
כמציצת סוכריה של פעם,
מחליפה צבעים כמו חמה
פורשת לעבר אחר,
היה השחר מיוחד, מסקרן
הלבן היה מעורר -
קרבה שבת שותקת להרים
בשביל שמלה מתארך
מאופק עד לענן שקוף
נגרר בזהירות, לא החלטי.
שמים פורשים ממחטה
לצינון אבנים פולטות חם
רוח משיבה נפש עץ לעליו
נושפת קלילותה בשיחים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.