במקום בו ציפור כבר לא עפה.
במקום בו שומם עד מאד.
שם ישבה נערה, מנגבת באצבעותיה,
את עיניה האדומות, הדומעות.

במקום בו הזמן לא עובר לו.
במקום בו שולטת דממה.
ישבה וקרעה היא פיסות זכרון,
והביטה סביבה לשממה.

במקום בו השמש זורחת,
בצבעים של אדום וסגול,
הרימה נייר עטוף נשכחות
ולקחה אל ידיה מכחול.

במקום בו הרוח שורקת,
בצלילים של בלוז כנעני.
מביטה היא אל שמיים זרועים כוכבים,
מבקשת "ואולי, הפעם, אני?"

במקום בו עצים אין בשפע.
במקום בו פזורים מרחבים.
מרגישה היא טפטוף מתחזק והולך,
כשמעליה נאספים עננים עבים.

במקום בו כבר אין כמעט גשם.
במקום בו מעט זה הרוב.
היא נכנסת אל תוך המבול השוטף
ביודעה שעכשיו יהיה טוב.