|
ואת רוצה להאמין
שיש לנו סיכוי
שהעולם הזה בנוי
לאנשים שכמותנו
יש חדרים שלא הכרנו
יש בתים, אליהם ניכנס
ומהם נצא חזקים יותר
את רוצה להאמין
שיש לנו עוד זמן
לתקן כל טעות
לחיות מהתחלה
עם כל מה שאנחנו יודעים
בלי לשבור את המראה
בלי לכסות את הפנים
הצלקות יגלידו בלי כיסוי
את רוצה להאמין
אבל תמיד, אנחנו נשברים
מתמוססים אל תוך השגרה
השעונים מתקתקים
התחנות רועדות
אין לנו לאן לברוח מכאן
את רוצה להאמין,
אבל הגבולות קצרים
ואנחנו לא מוצאים מקום
בו אפשר לשרוד
בו אפשר להינצל
את רוצה להאמין, ואני מחזיק לך את היד
זה השטן שמסתובב ביננו
זה הצל והאור שמתערבבים
אנחנו באמצע
מחפשים מחסה
לעיתים מרחפים מעל
אולי ננחת בלי מכה
יש עולם שלם בחוץ
את רוצה להאמין
שיש לנו בו מקום
אבל הוא תמיד מכריע אותנו
ממהר להציב שומרים
מניס אותנו מכל דלת
נשארים בחדרי המדרגות, מותשים
את רוצה להאמין, שיום אחד נחצה
נגיע אל הצד השני
נהיה חלק מהמנצחים
אני לא עושה דבר
רק לא מפורר את החלומות לפירורים
כדי שלא נאבד שום חלק מהם
את רוצה להאמין
שיום אחד, הקסם לא יפוג
ואנחנו נוכל להמשיך
בעולם שהוא כולו שלנו
אולי יהיה לנו מקום
אולי נצליח להיכנס
ולא נצטרך, לחכות שהרוחות יסטו ממסלולן
איש לא ישאל, מה חלקנו כאן |
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.