זה בסדר, ידעתי שמשהו ישתבש. הרי יש לי כבר ניסיון בדברים
האלה. אוף, ואני עוד חשבתי שאני עושה לו טובה. כבר ראיתי איך
הוא נדלק עלי ואותי מתחמקת.
זה היה משפיל היום.
אז מה אם שמעתי עליו שהוא קצת חולה נפש, זה אומר שגם אני צריכה
להיות כזאת?!
התכתבנו קצת, הצעתי שניפגש והוא הפסיק לענות. חיכיתי וחיכיתי.
5 דקות. רבע שעה. הוא כזה מניאק מחורבן! 22 דקות... 23...
שימות אמן. בכיתי. ואז אזרתי אומץ, או שמא היה זה המחזור שמדבר
מתוכי. "כנראה שזה אומר שלא. אז יאללה ביי".
יצאתי כזאת ילדה מתוסכלת. והוא ישר הרגיע אותי, אמר לי טיפשונת
מה את משוגעת? בסך הכל דיברתי בטלפון. והרגשתי כזאת הקלה, הבכי
של מקודם התחלף בבכי שמח. הרגשתי כמו החן שדמיינתי תמיד. ילדה
יפה עם נשמה ומבט אבודים שרואה הכל שחור ולצידה גבר חזק ששומר
עליה לא ליפול לתהומות שבפנים, שביחד הם מוצאים אור זו בזו
ובחיים עצמם. החיים האפורים האלה שכולנו חיים. הוא נראה כמו
הציור שבדמיונותי.
-
בטח שאני אבוא אליך, מצדי עכשיו. טוב, בסדר, אז עוד שעה...
ולמדוד את הסריג שלפני כמה דקות רק הכנסתי ביאוש לארון. שוב
להוריד שוב למדוד ושוב, ושוב, ושוב... זה מחמיא לי? מה הוא
יחשוב?
ואוו, אני וקוטי אצלו בבית. זה מחרמן רק לחשוב על זה.
-
כן יש הרבה שתיקות ואין לי הרבה ביטחון או בכלל רעיונות לדבר
עליהם. חוץ משלושת ההיקים האלה שצמחו לו על הצוואר. מאיפה הם?
על זה אני מאוד רוצה לדבר.
הוא מתחמק. אפילו כשחבר שלו שפגשנו בדרך שואל הוא אומר קיבלתי
כלב. כלב או כלבה החבר מתחכם. אוי בבקשה שלא יסתכל עלי, רק שלא
יחשבו שזה ממני.
-
עכשיו אצלו בחדר. עדיין אין על מה לדבר. נשכבנו במיטה,
התכסינו, עוד חצי שעה האנטומיה של גריי. כן גם הוא רואה את זה.
בינתיים, מרוב שעמום מזפזפ ערוצים. ולי עוברות אלף ואחת הערות
שנונות אבל משהו חוסם אותי ואני נשארת דוממת, צנונית יבשה.
דיקט ששוכב לו במיטה. כבר עדיף היה לו להביא איזו כוסית טיפשה
וריקנית, זה בטח היה יותר משתלם משמנה שתקנית.
-
נו, אז את לא מתכוונת לנשק אותי? הוא שואל. בטח שכן רק לא
ידעתי שאתה מחכה. טוב זהו מספיק, עכשיו תורך, נשק אותי.
קדימה.
כן קוטי שלי עכשיו באמת שלי. כל כך נוח אתו הוא לא מתקדם למהלך
הבא. ואני הפרנואידית שכבר רואה אותו מפשיט אותי, או אפילו רק
מתקרב לגעת, אבל לא. הוא מכבד. לא מסה ולא מנדנד. זה אצילי? או
שזו רק אני, שהתרגלתי לאלה שמנצלים אותי?
-
שיט! צלצול טלפון. שיט! עוד אחד!
הוא בודק ולא עונה. חוזר ונשכב.
אבל לעזאזל מה פתאום הוא נזכר, "קבעתי עם חבר לעוד 10 דקות".
פתטית שכמותך אל תאמיני לאף מילה!!! זו בטח שיטה שלו להיפטר
מבחורות. רק מה לעזאזל עשיתי לא בסדר שאני נמנית עם אותן
הבחורות.
זה ממש מעליב ,אני עד כדי כך דוחה בעיניו שהוא אפילו לא מנצל
את ההזדמנות לנצל?
אולי בכל זאת הנשיקה שנשק לי על השפתיים כשנפרדנו מרמזת על
הבאות?
לא נפגשנו כידידים, אולי הוא מעוניין בעוד?
אולי אתקשר אליו מחר, אומר לו בוא נדבר. אתמול היה חרא, בוא
ננסה מחדש:
אני חן, ואתה? קוטי?
נעים להכיר אותך בחור.
אתה יודע, כתבתי עליך סיפור.