מתחום הידיים המדממות עצמן לדעת
עולות המילים כבראשונה
שזורות במיתרי הרוח
נישאות בזמרת ציפורי הבוקר החדש.

משהו גלמוד מתחפר בתוכי
רעד בחמר שלוליות החורף
חום לבנבן של רגשות ילדות
הדרך ארוכה אל השדות המוריקים.

מקטעי המציאות בין אבחות החלום
מקבלים נופח רחב יותר במערך האשליה
האור מבין העצים מכחיל בשוליו ההכרתיים
אני נעצר להביט בזרימת עיניי.

מתחם הרגש נע בעצבות מופתית
תחום התבנית הגדולה
הנפרש על פני מישורי צפנים אפלים
הדפוסים הללו זרים לדעת.