|
ביום שנגמרו כל הלחנים,
טיילו בחוץ עצובות המילים.
שאלו את עצמן הכיצד
ומה נעשה עכשיו. לבד
פתאום הן סוף כל סוף מבינות
איך החיים ללא מנגינות.
כי נועדנו זה לזו.
בחיים זה ברור
בדידות זה מקום לבקר
אך לחיות בו אסור.
ביום שנגמרו המילים
ישבו עצובים וריקים הלחנים
לא רוצים להיות יצירה אבודה שלנצח
תהיה מנגינה בודדה.
בעולם של שתיקה הם סוף כל סוף מבינים
איך החיים ללא המילים.
כי נועדנו זה לזו.
בחיים זה ברור
בדידות זה מקום לבקר
אך לחיות בו אסור. |
|
|
"אז אתם אומרים
שהיום הוא בעצם
אתמול בשבילכם,
אבל בשבילי היום
הוא בעצם היום
כי אני לא זוכרת
שאתמול היה
היום, נכון?"
"נכון!"
"אני לא מבינה
את זה..."
הפודלית
הטלויזיונית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.