ומהו אותו החיוך שמחיש צעדי אל אותה הסמטה
אולי הוא יזרח בין דרכי אל הים
ואיפה הילדה שמבטה גנב את כל הנכון בעולם
ושבתי אל מפתן שעריה, אולי יתקלו מבטים או מבט,
שישקע אל מפל ערמוני הסוחף אל כתפיה,
חוויה ללא שובע, ואולי היא תגיד לי שלום
ונצחק שם ביחד, צחוק מיוחד, צחוק שחלקנו מכבר
בו מילים נאלמות ומבט מחייך, מדבר מנגינות
וברורות הן מכל לימודי העולם, זה קיים וזה שם.
בין סמטה לגדר, הייתי עובר מייחל לרפרוף של דמותה
שהפיחה חיים בנהר משפטים, שניסו לתאר את יופייה
ואהבתי ילדה שם בדרך לים.
וורד העטוף במילים ערומות, במסווה של שירי אהבה
וגורל מבקש להרחיק את עיניה ממני
יודעת גם היא את כל מי שאני, את כל מי שהייתי.
והיא גרה לה שם, בדרך לים |
