קבענו לעוד עשרים דקות, חיכיתי שעתיים. כשהגעת סוף סוף, אמרת
שהיית צריך למסור משהו למישהו. האמנתי לך, והלכנו.
שבוע אחר כך חיכיתי יומיים, ואתה אמרת שלא יכולת להגיע,
בעיות בבית. האמנתי לך, כי אהבתי אותך באמת, והלכנו.
בפעם שלאחר מכן שוב דפקת לי ברז. אמרת שחבר שלך היה צריך
עזרה דחופה. האמנתי לך, כי המבט שלך היה אמיתי, אז הלכנו.
בסוף כיתה יב' קבענו לשמונה וחצי. הגעת בעשר, כי האוטו
התקלקל. האמנתי לך, כי חיבקת אותי כמו שבאמת מחבקים. הלכנו.
חצי שנה אחרי שהתגייסנו קבענו לשש. התקשרת בדרך ואמרת שתהיה
בבית בעוד עשרים דקות. אני עדיין מחכה.
נכתב ב-27 ביולי, 2005. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.